פסק-דין בתיק ע"פ 735/12

המשנה לנשיא מ' נאור:

           המערער, שהיה בן 12 ו-4 חודשים בעת האירוע מושא האישום, קטל את חייו של דודו (אחי אביו) עאהד הייבי. הוא עשה כן, לפי קביעת בית המשפט קמא, על רקע פגיעה קשה של הדוד בכבודה של אמו של המערער. המערער נעץ סכין בגבו של המנוח וגרם למותו. מדובר בסכין גדולה וחדה שנועדה לחיתוך עופות. המערער טוען כי פעל מתוך הגנה עצמית, וכי לא היה מודע כלל לאפשרות שייגרם מוות. העניינים שהיו טעונים הכרעה הם אפוא טענות ההגנה העצמית או הגנה עצמית מדומה, וטענה בדבר העדר מודעות לאפשרות קרות התוצאה.

1.        בית המשפט המחוזי (השופט ע' גרשון) הרשיע את המערער בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק). בית המשפט קבע, כי לא נסתרה החזקה לפיה המערער היה מודע לכך שדקירתו את המנוח באזור פלג גופו העליון משמאל באמצעות סכין שאורך להבה כ-18 ס"מ, המשמשת לחיתוך עופות, עלולה לגרום למותו. מכל מקום - המערער היה קל דעת באשר לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית. כמו כן, בית המשפט דחה, ופרטים עוד יובאו, את טענת ההגנה העצמית. בית המשפט הורה כי המערער יוחזק במעון נעול עד לגיל 18. על הכרעת הדין וגזר הדין הגיש המערער את הערעור שלפנינו באמצעות הסנגוריה הציבורית.

2.        עיינו בטענות הצדדים בכתב, הוספנו ושמענו בהרחבה רבה טענות על פה. לאחר עיון בראיות עמדתי היא כי אין מקום להתערב בממצאים שבעובדה ובמסקנה כי המערער עבר את עבירת ההריגה, וגם לא בחומרת העונש.

3.        באת כוח המערער, עו"ד לרנאו, עשתה עבורו את כל שניתן לעשות. היא ציירה לפנינו "נרטיב", כלשונה, בו הושם הדגש על הרקע שקדם לאירוע. לא אכחד: הלב נכמר על המערער, שרק חצה את הגבול התחתון של הקטינות בעת האירוע. לכל אשר יתואר להלן כסיפור העלילה, ובפרט לאופן בו תיארה ההגנה את החלק הראשון של האירוע צריך שיהיה וגם היה משקל ראוי בעת גזר הדין. עם זאת, לענין עצם ההרשעה בהריגה אין לחלקו הראשון של האירוע נפקות משפטית לענין הכרעת הדין. לענין גזר הדין היה מקום לתת את המשקל הראוי לערך של קדושת חיי אדם, גם חייו של אדם אשר פעל יחד עם אחיו כלפי המערער ואמו שלא כראוי, ואני נוקטת לשון המעטה.

4.        משפחתו של המערער התגוררה בבניין דירות השייך למשפחת אביו של המערער. בדירות אחרות בבניין התגוררו אחיו של האב ומשפחותיהם. בחלקו האחורי של הבניין הייתה משחטת עופות שהקימו הוריו של המערער. כפי שעולה מעדות המערער עצמו, הבעלות הייתה של כל האחים. ביום 21.9.2010 הורחק האב מהבית בעקבות תלונות של האם, רודיאנה הייבי (להלן: רודיאנה), על אלימות. הרחקתו עוררה טינה רבה מצד המשפחה כלפי האם. הדודים לחצו על רודיאנה לחזור בה מתלונתה, וחסמו את הגישה שלה למשחטה. לאחר הליכים משפטיים שונים שאין צורך לעמוד על פרטיהם החליטה רודיאנה לנקות את המשחטה, שריח רע עלה ממנה, כדי להפעילה. היא חששה מאלימות והזעיקה את המשטרה, אך לא המתינה לבואם של השוטרים וניסתה לפתוח את המשחטה. כפי שעלה מהעדויות, ניסיונותיה של האם לפתוח את העסק תוך סילוקן של שרשראות שהתקינו אחיה של בעלה גררו מצד משפחת הבעל ניסיונות למנוע בעדה לעשות כן, כמו גם איומים הדדיים, התגרויות וקללות הדדיות. המנוח ירד מדירתו לזירה, אך בהתערבות שכן חזר לדירתו. בכך הסתיים חלקו הראשון של האירוע. מאוחר יותר חזר המנוח לחצר, לאחר שהסתבר לו כי האם ממשיכה בניסיונותיה להיכנס לחנות. כך החל השלב השני של האירוע, שלב בו נטל המערער סכין גדולה, וקטל את המנוח.

           כאמור, בחלקו השני של האירוע המנוח שב לזירה. הוא ירד בידיים ריקות. לענין מה שארע בשלב זה קבע בית המשפט כי יש להעדיף דברים שמסר המערער בסמוך לאירוע בשתי הודעות ראשונות על פני גרסה מאוחרת שמסר בהודעותיו המאוחרות ובבית המשפט. על סמך ההודעות הראשונות קבע בית המשפט כי הסיבה היחידה בגינה נעץ המערער את הסכין במנוח היא העלבון והפגיעה בכבודה של אמו בפרהסיה מול בני המשפחה ומול השכנים שצפו במתרחש. בית המשפט הסתמך על דברי המערער בהודעה הראשונה שמסר לאחר האירוע לפיה הוא "בכלל לא שתק" על זה שהמנוח זרק מילה לא טובה על אמו, ו"ישר הלך והביא סכין".

5.        לגבי מה שארע בשלב השני של האירוע קיבל בית המשפט את עדותו של העד מהדי, בן גילו של המערער, שהיה עד ניטרלי. מהדי היה עד יחיד להתרחשויות שקדמו לדקירה בשלב השני, והדברים שמסר השתלבו עם גרסאותיו הראשונות של המערער לאחר שנעצר. וכך קבע בית המשפט לגבי החלק השני של האירוע:

"אני קובע כי חלקו השני של האירוע שהוביל לדקירתו של המנוח התרחש באופן הבא:

המנוח ירד בחזרה אל החצר ואז החל הויכוח בינו לבין רודאינה להתלהט. הוחלפו צעקות וקללות. המנוח תלש צינורות מים שבכניסה לחנות. הריב התלהט ורק בשלב הזה החל העימות הפיסי בין הנוכחים כאשר מי שהחל אותו היה הנאשם שזרק בקבוק [מים - מ.נ.] ראשון לעברו של המנוח. בתגובה, השליך המנוח גם הוא בקבוק לכיוונם של רודאינה והנאשם. רודאינה מצידה השליכה בקבוק נוסף לעברו של המנוח וכן זרקה לעברו מטאטא. בקבוק אחד מבין השניים פגע בגבו של המנוח. אז החלה רודאינה להתקדם לכיוון העסק פנימה ביחד עם הנאשם כאשר המנוח בעקבותיה. כל העת נמשכו הצעקות, חילופי הקללות וההתגרויות שבין הצדדים. בשלב זה המנוח רכן לעברה של רודאינה, כיתר אותה, התנפל עליה וייתכן שאף בעט בה ברגליו והכה אותה מכות קלות (שלא הותירו סימן) והכל באמצעות ידיו בלבד. לא הייתה כל חניקה של המנוח את רודאינה [כגרסת רודיאנה אותה אימץ המערער בעדותו - מ.נ.]. בתגובה נכנס הנאשם פנימה אל המחסן, נטל סכין מקופסת הסכינים, עלה על המדרגה ודקר את המנוח דקירה אחת עמוקה בגבו העליון משמאל. המנוח הרפה מרודאינה, החל לצאת מהעסק לכיוון החצר, הלך מספר צעדים ונפל."

6.        עיון בראיות מעלה כי חלה התפתחות בגרסאותיו של המערער לגבי עוצמת הפגיעה של המנוח באמו. לא ראיתי מקום להתערב בשתי הקביעות העיקריות שהביאו לתוצאת הכרעת הדין - האחת, כי המערער היה מודע לאפשרות קרות התוצאה הקטלנית; השנייה, כי לא חלה על המערער טענת הגנה עצמית.

7.        אפתח בטענת ההגנה העצמית. המערער, בגילו הצעיר, נקלע שלא בטובתו לסכסוך קשה בין משפחת אביו לבין אמו. הוא נטל על עצמו את התפקיד של הגבר במשפחה, האחראי לשלומם ולכבודם של אמו ואחיו. ניתן להבין ללבו, אך לא ניתן להשלים עם מעשיו. מעשיו של המערער אינם בגדר הגנה עצמית או הגנה על הזולת, וגם לא הגנה עצמית מדומה.

           הגנה עצמית מוגדרת בסעיפים 34י ו-34טז לחוק העונשין. וכך מורים סעיפים אלו: